שלום על אדמת האלוהים - ט"ו בשבט תשס"ח

ט"ו בשבט תחילתו במועד מס המעשר על פירות האילן בימי בית שני. בתקופת הגלות עיקר החג היה זכר הארץ ופריה, כיסופים וגעגועים. לימים נתחבר ספר "חמדת ימים", שפרק "פרי עץ הדר" שבו הוא הבסיס לתיקוני ט"ו בשבט הרבים המצויים בידנו.
משעלה שחר הציונות על תולדות האומה הפך החג לסמל לשיבת היהודים אל אדמתם. נטיעת העצים באדמת המולדת סימלה את התגשמות נבואת עמוס: "וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (ט', י"ד-ט"ו). עם תקומתנו המדינית קבענו את ט"ו בשבט כחגה של הכנסת. הכנסת, המבטאת את רצון האומה, ונושאת הריבונות העברית בציון.
בימינו אלה, עם התגברות המודעות לנזקי הסביבה, שב ומתחדש החג. קהילות רבות מתכנסות בסדרי ט"ו בשבט בכדי להעיר את הלבבות בשירי הארץ, לעסוק בהלכות שמירת האדמה ולהיזכר באחריות האדם לבריאה.
היום, בשנת הששים למדינה היהודית, מה מלמד אותנו ט"ו בשבט?
מאז שבנו לציון לא ידענו רגע שקט. ארץ הקודש ידעה אך מלחמות. האדמה רוותה דם. לו היו לאדמה מילים הייתה מתחננת בפני בניה להפסיק את הלחימה בשמה. יהודים וערבים מתים למען אותה האדמה. הם רק קוראים לה בשמות שונים.
זכינו שיתקיים בנו חלום הדורות, מדינת ישראל. אך גאולת ציון לא תבוא עד שלא ישכון שלום על אדמת האלוהים.
אבות הציונות ידעו היטב כי הם עומסים על שכמם משא דורות, וכי אפשר שמלאכתם תארך דורות. נדרשו לאומה תעצומות נפש כבירים להשגת עצמאותה. אותם תעצומות הנפש נדרשות כעת למלאכת השכנת השלום. כל כך הרבה דם נשפך. כל כך הרבה כאב אנושי. כל כך הרבה חיים נקברו בבכי באדמת המולדת המשותפת.
ט"ו בשבט יכול לשמש לנו תזכורת לקולה של האדמה. מצב הסכסוך בין הקהילות היהודיות והערביות הוא מעשה ידי האדם. יכולים אנו לתקנו אם נביט זה בזה כבני אדם החולקים את אותה האדמה. האדמה מבכה את בניה ולא מבדילה בין דם יהודי לערבי. יותר מכל מבקשת האדמה שיחיו בניה בשלום.

אתה ניצב משתומם נוכח גודל המשימה? האפשר? שישכון שלום בין בני אברהם? הנוכל למשימת הדור? ובכל זאת – הרי גם אי אז אמרו: האפשר? מדינה יהודית בארץ ישראל?
לא בשמים היא ולא מעבר לים. בפינו ובלבבנו לעשותו. האלוהים שהבטיח את האדמה לבני אברהם, מצווה עליהם כעת שלום.
יהי רצון שתתקיים בנו מהרה נבואת זכריה: " כִּי-זֶרַע הַשָּׁלוֹם, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם, יִתְּנוּ טַלָּם; וְהִנְחַלְתִּי, אֶת-שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה--אֶת-כָּל-אֵלֶּה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל--כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וִהְיִיתֶם בְּרָכָה: אַל-תִּירָאוּ, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם." (ח', יב-יג).