"מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל:
אשר קדשנו במצותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה."
(ברכות, יא, ע"ב)
עמידה אחת של האדם היא אל מול ההוויה. אל מול המסתורין העצום והנורא, שכל דיבור עליו ימעיט מנוכחותו. המסע הרוחני האמיתי משמעו מחויבות מתמדת לעמוד נוכח המסתורין הזה, ולהיות קשוב לו באורחות החיים. העמידה השניה היא אל מול המסורת הרוחנית שדרכה האדם דובר עם המסתורין הזה, ואל יהיה הדבר קל בעיננו. הזמן החדש מתאפיין בריבוי תורות רוחניות. יכול הייתי לבחור מסורת אחרת בכדי לחוות דרכה משמעות, אמת ומוסר בחיי. בחרתי, או מוטב לומר, קול קדום בנפשי בחר, להיות קשוב אל ההתחייבות העתיקה שנטלתי אי אז בסיני, עם כל ישראל אחי ואחיותיי.
העמידה אל מול המסורת הרוחנית הנובעת מסיני באה לידי ביטוי באופן שבו המילים העבריות, ירושת הדורות, מהדהדות בנפשי. תבנית נוף מולדתי הרוחנית, סמלי ותצורות נפשי הולכים אל ובאים מתוך מסורת היצירה הזו. אני מחויב לדורות היוצרים, הכותבים והמפרשים שהלכו בדרך זו לפני. מחויבותי כלפיהם מתבטאת בדרכי הלימוד והשימור, ולא פחות מכך – בדרכי החידוש. בקיום מורשת לימוד מתחדשת מופגנת יראת כבוד בפני דורות העבר ובדיוק באותה מידה – תקווה לדורות לומדי התורה שעוד נכונו.
אני זוכר היטב את הברקים והקולות והעשן, את האש השחורה על גבי האש הלבנה, ואינני בודד. ניצבים איתי כל דורות היצירה היהודית. מנענעים לי בראשם כאומרים: היה אתה שליחנו. שא את קולנו בנאמנות. ראה, לבל תכזיב.
אם יש בי תפילה אחת, הרי היא זאת : שאזכה להיות ראוי למורי. כמוהם ובדוגמתם להרבות תורה בישראל, לרדוף שלום בין בני האדם ולגדל את שמו של מי שאמר והיה העולם.
לאחר שהטקסט נדון ועובד, עלתה השאלה "במה נבדלת היהדות?", אם להשתמש בניסוחו של הרב אבא הלל סילבר. ממאי נפשך? אם העמידה השניה היא טכניקה בכדי להגיע אל העמידה הראשונה, הרי שאין הבדל בין הטכניקה היהודית, ההינדית והאמריקאית-ילידית. ולא כך הוא. הרי ברי שהשפה הדתית משפיעה על קטגוריות המושגים האונטולגים והאפיסטמולוגים. ההבנה הזו היא אולי נקודת הפתיחה של השיח. אנו לומדים לחשוב את עצמנו ואת הקיום דרך קטגוריות הבסיס הללו.
אולי יש לייצר מחדש את ההגדרות, וזו הפעם להעמידן על שלוש ולא על שתיים:
ברית עדן: שותפות האדם בבריאה, בהיות נברא, בחינת אחריותו מול הבריאה.
ברית אררט: אחוות האנושות, היות חלק ממשפחת האדם והמתחייב מכך.
ברית סיני: אליה התייחסתי ב"עמידה השנייה", ייחודי ואופן מחשבתי כיורש התרבות שסיני היא נביעתה.
"והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר"(יואל ג' 1),
סער.
* מוקש ל"אמר" ביום חגו, הוא גיליון השנה השלישית.
|
