נולדתי וגדלתי בנתניה. יש לי חיבה גדולה לעיר הזאת. בנעורי הייתי פעיל במסגרות נוער שונות. בגרתי בתיכון עירוני "משה שרת" במגמות היסטוריה ותיאטרון. בשנת 1993 התגייסתי לחיל השריון. הייתי מפקד טנק בבית הספר לשריון בדרום. חלק מהזמן הוצבתי במחלקת ההדרכה, שם עסקתי בארגון והטמעת שיטות הדרכה. על חלק זה בשירות קיבלתי את אות חייל מצטיין מנשיא המדינה דאז, עזר וייצמן.
במהלך השנה השלישית לשירותי הצבאי נרצח יצחק רבין. כרבים באותה עת, הרגשתי כי הדברים לא יכולים להישאר כפי שהיו. חשבתי כי בבסיס הקרע בעם מצויה בורות רבה.כמי שגדל בעולם החילוני חשתי כעס ותסכול. התחלתי ללמוד גמרא עם חבר דתי. השתחררתי מהצבא ונסעתי לוויסקונסין, ארה"ב, להדריך במחנה קיץלנוער יהודי  OSRUI. הייתה זאת בעבורי חוויה משנת חיים. פגשתי את היהדות המתקדמת, שעתידה בקרוב להפוך למרכז חיי.
משחזרתי עבדתי בחינוך בלתי פורמלי. שנה אחת ריכזתי חברת נעורים בקבוץ בעמק בית שאן, ולאחר מכן ריכזתי קן אזורי של בני המושבים (חטיבה בתנועת הנוער העובד והלומד). באחד הקייצים הייתי מדריך בקורס מדריכים צעירים. הייתה זאת התנסות רבת עוצמה. אני אוהב לעבוד עם נוער. בתקופה ההיא התחלתי ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. למדתי היסטוריה כללית ולימודים קלאסיים. שיננתי עשרות פעלים בלטינית (אני לא זוכר מזה הרבה). בסמינר בשירה לטינית פגשתי את שרון, שעתידה להיות אשתי.
בשנת 98 התנהל מאבק סטודנטים סביב גובה שכר הלימוד. כסטודנט ראיתי בכך מאבק על השאלה האם ההשכלה הגבוהה פתוחה לכל, והצטרפתי כפעיל. הפגנתי, הרעשתי ומחיתי, והשיא- שבתתי רעב מול בית ראש הממשלה (אז בנימין נתניהו). במהלך שביתת הרעב בירושלים עזרו לנו כל הזמן ממרכז היהדות המתקדמת שב"בית שמואל". אף אחד ממנהיגי הסטודנטים לא ידע למה. מסתבר שהיה בחור צעיר בשם גלעד קריב (היום הרב עו"ד, סמנכ"ל המרכז לפלורליזם יהודי), שהיה מעורב בעניין. נפגשתי עם גלעד בבניין ה"טרה סנטה" בירושלים, והוא הציע לי לרכז את פעילות פורום הצעירים של התנועה ליהדות מתקדמת בתל אביב. בתוך זמן קצר התחלתי לעבוד ב"בית דניאל", המרכז ליהדות מתקדמת בת"א. 

היינו תא סטודנטים פעיל ומרדני, חבורת צעירים אידיאליסטים ומתפללים מסורים בקהילת "בית דניאל".

בתמונה: בפעילות פורום הצעירים.

כשסיימתי את תפקידי כרכז הפורום החליפה אותי בתפקיד שרון. באותו קיץ התחתנו. חתונה אזרחית ביוון וחתונה רפורמית ביפו, עם גלעד קריב והרב מאיר אזרי כעורכי החופה. התקבלתי ללמודים בתוכנית הרבנות הישראלית, והתחלתי את תפקידי הבא ב"בית דניאל" – עוזרו של הרב מאיר אזרי. למדתי ממנו יותר ממה שביכולתי לכתוב כאן. תודות לנדיבותו זכיתי להתנסות בכל תחומי הפעילות המגוונים ש"בית דניאל" מציע: תפילות וטקסי מעגל חיים, שיעורי יהדות לקהלים שונים, פעילות חברתית וערכית, ארגון התנדבות, עבודה קהילתית, ילדים ונוער....
במהלך שנותי ב"בית דניאל" נולד בני הבכור, כפיר דן, כבר הייתי תלמיד רבנות במכון למדעי היהדות היברו-יוניון- קולג' בירושלים.
תוכנית הרבנות שלנו ייחודית מבחינה זאת שהיא משלבת בתוכה כישורים שונים הנדרשים לתפקודו של רב. בנוסף למנה גדושה של מקרא, תלמוד ומחשבת ישראל, לומדים ליווי רוחני, ייעוץ, חינוך ואפילו – יסודות בניהול מלכ"רים. אני יכול להעיד בכנות שזכיתי ללמוד תורה מפיהם של מורים גדולים. אני חש עצמי מבורך על שזכיתי ללמוד מהם. במקביל למדתי לתואר השני בחוג ללימודים בין תחומיים באוניברסיטת בר אילן.
במסגרת העבודה המעשית הנדרשת מסטודנטים עבדתי בקהילת "הר חלוץ" שבגוש שגב בגליל. הייתי עולה אליהם בחגים, בשבתות ולפי הצורך. זאת הייתה חוויה מעניינת ביותר. שונה בתכלית מהקהילה התל אביבית של "בית דניאל". אני נושא עימי זיכרונות נעימים של תפילות חג ושבת, של הכנסת אורחים מצד חברי קהילה כלפי, שבאתי מרחוק, ושל רגעים קהילתיים מיוחדים. 

בחשוון תשס"ה הוסמכתי לרב בישראל.

מרכז חינוך ליאו באק בחיפה הציע לי להקים את תוכנית "כרמל", במסגרת מרכז לוקי לחינוך יהודי. חלמנו על תוכנית מנהיגות לצעירים רפורמים שתשלב בתוכה אקדמיה ובית מדרש, תיקון עולם ופעילות חברתית, הכרות עם החברה הישראלית וחיי קהילה יהודית מתקדמת. בספטמבר 04 חנכנו את המחזור הראשון. עד היום השתתפו ב"כרמל" כ 30 חניכים בשלושה מחזורים. אני גאה עד למאוד ביצירה זו. למדתי רבות על ניהול והנעה של אופרציות חינוכיות. הלקח העיקרי הוא הקשר ההדוק בין הסיפורים והמספרים, לאמור – האופן שבו חזון מתרגם את עצמו לתוכנית עבודה מגובה בתקציבים, בלוחות זמנים ובחלוקת משימות. מרכז חינוך ליאו באק בחיפה מתמחה בדיוק בדבר הזה – הגשמתם של חזונות חינוכיים.

בתמונה: מעמד השקת תוכנית כרמל.

בשנתי הראשונה בליאו באק התחלתי גם ללמד בחטיבה העליונה. לימדתי בשכבת י' והגשתי יחידה אחת לבגרות בי"א. בסוף אותה שנה הוצע לי לכהן במקביל כרכז לימודי יהדות. במהלך אותה שנה נולד בני השני, נמרוד הלל.
כרכז לימודי היהדות בליאו באק הייתי אמון על מערכת הלימודים הפורמלית מי' ועד י"ב:  שכבת י' כולה (8 כיתות) ניגשה לבגרות ביחידת לימוד אחת, מגמות י"א וי"ב ב 2 יח"ל כל אחת (בכל מגמה כ 25 נערים ונערות). התפקיד כלל את הובלת צוות המורים, הקשר עם משרד החינוך בכל ענייני הפיקוח והבגרות, פעילויות ההעשרה ביהדות וכמובן – האחריות תוצאות הבגרות ביהדות במרכז חינוך ליאו באק.
בנובמבר 2006 הייתי שותף בהפקת אירועי היובל לזכר הרב ד"ר ליאו באק. בשיתוף קרן אביחי העלנו שבוע של אירועי זיכרון, לימוד ועשייה. בנוסף ערכתי והוצאתי לאור ספר לכבוד האירוע: "מחזון למציאות: יהדות, לימוד ומנהיגות במרכז חינוך ליאו באק". בספר מאמרים וסקירות על ליאו באק האיש, ליאו באק האירגון וענייני הציונות הרפורמית והחינוך בשעה זו.

בקיץ תשס"ז התחלתי לעבוד כמזכ"ל תנועת "בדרך לסולחה". מדובר בתנועה ציבורית ועממית שמטרתה קידום השלום בין בני אברהם ובכלל - בארץ, בקהילה המזרח תיכונית ובעולם. בראש חודש אלול תשס"ז ערכנו כינוס שלום גדול בו השתתפו למעלה מ4000 איש, בהם פלסטינאים מהגדה ואורחים מירדן, יהודים וערבים מישראל, נציגו האישי של הדלאי לאמה, ועוד הרבה אורחים נכבדים ואומנים ידועים (שיח' אל אקצא, הרב מלכיאור, דיוויד ברוזה, מוש בן ארי, תאמר נאפר...). מלבד זאת אנו עורכים פעילות נוער במשך כל השנה, סדנאות ומפגשים.

זוהי עבודה תובענית ומורכבת מאין כמוה. אני נענה לה באהבה כי אני מרגיש שאין משימה חשובה מזאת. זהו פרוייקט של חולמים, באמצעים דלים ובהרבה רצון טוב. בכל מקום אליו אנו מגיעים אנו פוגשים בהרבה תיקווה ותמיכה. אנשים טובים, יהודים וערבים, מודאגים מהמצב הנוכחי ומחוייבים לפעול לשינוי. אני מזמין אתכם לבקר באתר הסולחה : www.sulha.com ולהתרשם בעצמכם.

בברכת שלום,

סער.

בתמונה למטה - משפחתי : שרון ואני, כפיר, נמרוד ורשף. .